כדי להראות לך איך מתנהגת המערכת המשפטית, מה דעתך על החלטה של שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בת"א, לפיה השבת נכנסת רק ביום ששי בחצות הלילה?

להלן הכתבה:
בספטמבר 2000 הגיש משרד העבודה והרווחה כתב אישום נגד בעל קיוסק שהפעיל את חנותו ביום שישי בשעה עשר בלילה, בניגוד ל"חוק שעות עבודה ומנוחה".

החליטה שופטת בית הדין לענייני עבודה בתל אביב, שרה מאירי, לבטל את כתב האישום וקבעה כי "אין החוק מגדיר מהו 'יום' אלא רק מהו 'יום עבודה'. בהיעדר הגדרה יש להחיל הגדרת 'יום': תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו. משהוגדר 'יום' כמתחיל מחצות הלילה, ומשבפנינו עבירה שנטען כי התרחשה בשעה 22:10 ביום שישי - ממילא אין מדובר ביום השבת". (ידיעות אחרונות)

 

מעניין שבפסק שלה השופטת לא העירה שלפי אותו הגיון השבת מסתיימת רק במוצאי שבת בחצות הלילה, ועל כן יש לאסור פעילות מסחרית במוצאי שבת.
(טוב... הרי כל הרעיון היה עיוות סלקטיבי של החוק כדי לזכות נאשם חילוני.)

וכדי שלא נחשוב  שהשופטת צודקת,  אז לידיעתך בחוק שעות עבודה ומנוחה בסעיף 6 יש הפרדה מפורשת בין יהודי לשאינו יהודי - כלומר: מדובר על יום מנוחה במשמעותו הדתית.
אם נשים  לב נראה שלקראת סוף החוק מדובר על שעות המנוחה השבועית בתחבורה, בקולנוע ובדואר... ושם מוזכרות 25 שעות מנוחה. לא 24 אלא 25 שעות! מה ההגיון בכך?... ברור שזה נובע מכך שהשבת הדתית נמשכת 25 שעות.

כלומר: ברור שהמחוקק התכוון לשבת במשמעותה ההלכתית, ופסק דינה של השופטת היה עיוות של לשון החוק ושל רוחו.
ולדעתי זה כמובן מטעמים אנטי-דתיים.
זה רק דוגמא אחת מתוך רבות, אז אם השופטים פוסקים כך, מה הפלא שהפרקטיקה בארץ זזה כל הזמן לטובת החילונים? (מרכזי קניות בקיבוצים לדוגמא)
אז לסיכום הירידה בצביון היהודי אינה בגלל רצון העם, אלא בגלל רצון האליטה החילונית, שהשתלטה על מוקדי הכוח וההשפעה במדינה.

נקודה נוספת בקשר לטענות בעניין הכפייה הדתית:
5) בנימה אישית אומר שמאוד כואב לי הניסיון לקרוע מהמדינה והעם את השרידים האחרונים של סממני יהדות שנשארו.

במשך כל הדורות בנדודים ,בסבל וברדיפות ייחלו היהודים לעלות לארץ ישראל שיתנו להם לקיים מצוות בלא הפרעה ולקיים חברה המבוססת על תורת ישראל והנה מקימים פה מדינה שמשילה מעליה את השרידים האחרונים של מדינה יהודית זה כואב, עצוב וכפי שאסביר להלן זה פוגע בחוסן הנפשי של העם ובכוח המשיכה של העלייה היהודית מחו''ל, וכן בהזדהות ובתמיכה היהודית בעולם, ככל שהמדינה תהיה פחות יהודית כך התורמים והתומכים שמעוניינים לחזק ולהזדהות עם המדינה כמדינה יהודית יתרמו ויתמכו פחות, והם יכוונו את תרומתם ותמיכתם למקומות יותר יהודיים.

נקודה נוספת בקשר לכפייה הדתית:

6) אומר הרב אלימלך בר שאול ז"ל : צריך לדעת שמדינת ישראל שונה מכל מדינה אחרת בעולם בשני דברים יסודיים:

א) השם "ישראל" שנטלה לעצמה.

ב) אזרחיה הם מיעוט של העם שאליו מתייחסת המדינה. (דהיינו רוב עם ישראל הם בגולה ולא עלו לארץ עדיין)

כאשר נטלה המדינה עצמה את השם "ישראל", קבלה על עצמה אחריות גדולה וכבדה כלפי התוכן המקורי-היסטורי של המושג ישראל.

ואם מדינת- ישראל רוצה להיות ראויה לשאת את שמה הגדול, ולא לרוקנו מתוכנו המקורי-ההיסטורי או סתם לזייפו, ודאי שהיא חייבת לדאוג ולעשות למען שמירתו וטיפוחו של הצביון הלאומי ההיסטורי של עם ישראל, על ידי קביעת מסכת יחסים ונימוסים ומינהגים בעלי אופי יהודי-ישראלי מקורי, שרישומם יהיה ניכר בעיקר בכל ענפי החיים הציבוריים במדינה.

זאת ועוד: אין לך מדינה כיום שאינה רואה לחובה לה לדאוג ולעשות למען הצביון הלאומי של כלל-אזרחיה, על ידי קביעת מסכת יחסים ונימוסים ומנהגים בעלי אופי מיוחד, שרישומם יהיה ניכר בעיקר בחיים הציבוריים. ואף כאן קובעת דעת הרוב, הנשענת על שיטת המסורת ההיסטורית של עם-המדינה.

ולכן הן לא יתכן להעלות על הדעת שתקום מדינה של יהודים בארץ ההיסטורית שלהם, ותיטול לעצמה את השם ההיסטורי המקודש "ישראל" - ותרשה לעצמה להתכחש לשם ישראל ותוכנו, עד כדי התנערות מכל התוכן הלאומי ההיסטורי של העם. הן זה יהיה הנורא מכל הזיופים שנעשו אי-פעם בעולם.

 (הקטע הוא מדברי הרב אלימלך בר שאול, אל המקורות א' עמוד 225)

נמשיך הלאה בנקודה נוספת:

7) כל אדם אוהב להרגיש ייחודי זה מפתח בו בטחון וערך עצמי,ככל שאדם ירגיש את ייחודיותו כך יהיה נטוע במקומו ולא תלוש ונע ונד לכל רוח מצויה.

עניין זה תקף גם במישור הלאומי לכל עם יש את הייחודיות שלו את השורשים הלאומיים ההיסטוריים שלו וככל שנתכחש לעבר ולהיסטוריה שלנו כך הצעירים שלנו ירגישו יותר תלושים ומרוחקים וחסרי זהות ייחודית.

אחר כך מדברים בדאגה על ממדי הירידה של הצעירים מהארץ הגוברים משנה לשנה, הנתונים מספרים על עשרות אלפי מטיילים ישראלים שרבים מהם מעדיפים להשאר בניכר ולא לחזור לארץ, תוכל לראות אותם בכל אירופה, בכל אמריקה,במזרח הרחוק, וביבשת אוסטרליה הרחוקה, ולמה? למה אנחנו ממשיכים להיות עם נודד הרי בנינו לנו מדינה, אז מה יש לחפש בארצות ניכר?

רוני: מכל מדינה יוצאים לטייל ברחבי העולם, בכל מקום שתבקר בעולם יש תיירים מכל הסוגים והמינים, אז למה אתה דווקא מסיק מסקנות מהמטיילים הישראלים?

משה: אין מדינה בעולם ש-10% מאזרחיה עוזבים אותה בזמני החופשות, האם זה לא אומר לך משהו? מאז קום המדינה ירדו כמיליון ישראלים דהיינו כ- 20% ממספר אזרחי המדינה, האם ידוע לך על מדינה כזו בעולם? אחוז היהודים בכתות המיסטיות בארה"ב ובמזרח הרחוק הוא מעבר לכל פרופורציה מבחינת אחוז היהודים בעולם, אז מה יש לנו לחפש שם?
התשובה היא: הרבה מהצעירים שלנו מחפשים זהות, הם לא מרגישים זהות עם מה שיש להם הם מרגישים תלושים ומחפשים, לא רצו ליידע אותם על הזכות הגדולה שלהם בתור יהודים. 

לא לחינם אומר פתגם חכם : "מי שלא יודע להגיד שלי, לא יודע להגיד אני'' מי שלא יודע  מה הוא, מי הוא, מה שייך לו ועד כמה זה חשוב  הוא  לא יודע את הזהות שלו את המהות והייחודיות שלו בתור יהודי, בחדשות 25/7/03 ברדיו  דווחו על 2000 ישראלים שחוזרים מידי שנה  לארץ עם מחלות נפש מהמזרח הרחוק!

מה הפלא? הרי מסתירים מהם את הזהות היהודית, את מה ששייך להם באמת את המסורת היהודית, לא רוצים אפילו שהם ב''מקרה'' יתקלו בה ברשות הרבים  (כפייה דתית...) אז מה הפלא שהאחים שלנו מחפשים את עצמם ואת זהותם בארצות זרות ומוזרות.

שמירת המסורת היהודית במידה מסוימת בחיים הציבוריים, היא תזכורת מינימאלית להיותנו יהודים והיא מזכירה ומעוררת את הייחודיות של העם היהודי וגורמת להרגשת זהות יהודית ישראלית.
להלן אביא לך קטע מתוך מאמרו של  שמואל שניצר (עורך מעריב לשעבר)

"לחילון הגמור יש מחיר. ומי שחותר אליו, צריך להיות מוכן לשלמו... מי שדוגל בחילון גמור, איננו סבור, שאפשר לקיים את העם היהודי גם אם ממירים את אורחותיו הישנים במערכת אמונות מודרנית יותר. הוא פשוט סבור, שאין צורך לקיים את העם היהודי.

לדעתו, מיצו היהודים את תפקידם בעולם, בימים שבהם היו עדה דתית, ועכשיו אין להם עוד מה לעשות בעולם.

הסכנה היחידה הנשקפת כאן היא, שהאדם הדמוקרטי החדש, שהשתחרר מכבלי העבר, ישאל את עצמו:

למה עליו לשבת בארץ-ישראל דווקא?

אם הדמוקרטיה היא אידיאל, יש דמוקרטיות יותר משוכללות מן הישראלית.

ואם הקידמה וזכויות-הפרט הן אמות-המידה היחידות, שיש להן עדיין תוקף, איזו סיבה יש לאדם צעיר למסור את נפשו על קיומה של מדינה, שהיא בסך הכל עוד ארץ דמוקרטית אחת, אבל פחות טובה מרובן?
 

אני חושש, שבסופה של הדרך הזאת, נמצא את עצמנו גלמודים מאד בעולם, המגלה דבקות עקשנית בעברו ובמורשתו התרבותית.

שום עם איננו סבור, שמפני שהוא דוגל בדמוקרטיה, אין לו צורך בזהות לאומית משלו, ואין לו חפץ בנכסי עברו.

כבודה של הדמוקרטיה במקומה מונח. היא פותרת בעיות רבות, בתחום הפוליטי - ללא צל של ספק. אבל אין בפיה תשובה על השאלה מי אנחנו?

ומתוך מה צמחנו? ולאן תוליך אותנו דרכנו המיוחדת.

על אלה נצטרך לתת תשובות יהודיות, בלבטים קשים ובוויכוחים סוערים אם קיומנו וייחודנו יקרים לנו".

עד כאן, מתוך מאמרו של שמואל שניצר.

אלו הן הנקודות הכלליות שרציתי לומר לך.

רוני: תשמע הבאת לי נקודות למחשבה , אני אחשוב על מה שאמרת, אני אמנם לא אומר שאני מסכים עם כל מה שאמרת, אבל אשמח אם גם תפרט את הנושאים שהבאתי לך לגבי הכפייה הדתית.

למרות שהבנתי מעט בזכות הנקודות שהבאת את החשיבות של השמירה על הצביון היהודי במדינת ישראל.

הייתי רוצה שנדון על כל נושא בנפרד.

תחבורה ציבורית בשבת

משה: בסדר, נפנה לדוגמאות שהבאת ונדון בהם אחת אחת.

כתבת על התחבורה הציבורית בשבת- אחרי ההקדמות שאמרתי לך נראה לי שאתה יכול יותר לקבל את הדברים שלהלן.

כפי שהקדמתי לך הציבור היהודי מעוניין שבחיים הציבוריים תכובד הדת היהודית, וזה לפחות מבחינה ממלכתית ציבורית.

בנוסף לזה נושא השבת הוא היה אחד מסעיפי סטאטוס קוו שנחתם עם בן גוריון.

ואם תרצה פירוט מהו הסטאטוס קוו:

להלן מתוך הספר[1] " אישים ומעשים בישראל : ספר היובל" מתוך מאמר "היכן הטטוס קוו?"

בקיץ 1947 הגיעה לארץ-ישראל ועדת החקירה המיוחדת של האו"ם (אונסקו"פ). הוועדה המליצה כעבור מספר חודשים לחלק את הארץ ולהקים בה מדינה יהודית לצד מדינה ערבית, ואזור בינלאומי בירושלים וסביבתה.

לקראת הופעתם של נציגי ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית בפני הוועדה, נעשה ביישוב היהודי מאמץ עליון לגיבוש עמדה אחידה. במסגרת זו נכללו השומר הצעיר, שהמשיך לדגול בדו-לאומיות; אחדות העבודה - פועלי ציון, שעמדה על המשך המנדט ופיקוח בין-לאומי; הרוויזיוניסטים, שתבעו את שני עברי הירדן, ונציגי היהדות החרדית. מתוך רצון להופיע בפני הוועדה בקול אחד, נעשה מאמץ ליצור קשר גם עם אגודת ישראל.

אחרי משא-ומתן ארוך הושג הסכם עם מנהיגי אגודת ישראל, שנוסח במכתב שנשלח מהסוכנות היהודית אל אגודת ישראל העולמית. ארבעת סעיפי ההסכם המובאים להלן, יכולים להיחשב כמפתח ל'סטאטוס קוו' בענייני דת שהתגבש במדינת ישראל, אך לא פחות מכך מבטאים נאמנה מציאות שנתהוותה במרוצת שנות המנדט הבריטי.

א. שבת, ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום שבת, כמובן מתוך מתן רשות לנוצרים ובעלי דת אחרת לשבות ביום החג השבועי שלהם.
ב. כשרות, יש לאחוז בכל האמצעים הדרושים למען הבטיח, שבכל מטבח ממלכתי המכוון ליהודים יהיה מאכל כשר.
ג. אישות, כל חברי ההנהלה מעריכים את רצינות הבעיה וקשייה הגדולים, ומצד כל הגופים שהנהלת הסוכנות מייצגת, ייעשה כל מה שאפשר למען ספק בנדון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת, למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים.
ד. חינוך, תובטח אוטונומיה מלאה של כל זרם בחינוך (אגב, משטר זה קיים גם בהסתדרות הציונית ובכנסת ישראל גם עכשיו), ולא תהיה שום פגיעה מצד השלטון בהכרה הדתית ובמצפון הדתי של שום חלק בישראל. המדינה, כמובן, תקבע את המינימום של לימודי חובה, הלשון העברית, היסטוריה, מדעים וכדומה, ותפקח על מילוי מינימום זה, אבל תתן חופש מלא לכל זרם לנהל את החינוך לפי הכרתו ותתרחק מכל פגיעה במצפון הדתי.
עד כאן מתוך הספר.

ממילא שינוי המצב הקיים הוא פגיעה בסטטוס קוו שנחתם, וכן פגיעה בזכותם של עובדי התחבורה הציבורית לנוח, ולהנות בחיק המשפחה כאשר כל בני הבית כולל הילדים נמצאים בבית ולא הולכים לבית הספר.

בנוסף לזה, אשאל אותך האם זה צודק להכריח דתי לנהוג במכוניתו בשבת?

רוני: לא, כי זה כפיה חילונית וזה לא הצעתי בכלל.

משה: ולקחת לדתי את מכוניתו ולנסוע בה בשבת האם זה צודק?

 להמשך 3 דו שיח מי נגד מי?

יש לך הערות, שלח תגובה
לא לשלוח למטה את הערתך כי המשלוח לא עובד כרגע אפשר לשלוח לאימייל olam@olam-jew.com, תודה מראש
המאמר היה:

לעמוד הראשי