|
מדוע חכמים הוסיפו מצוות
הרי כתוב בתורה: "לא תוסיפו ולא תגרעו"?
תשובה: נניח שקנית מכונית, וברוך השם יש לך בית, האם ניתן לומר הוספתי
לבית שלי מכונית? ודאי שלא! כי זה שני דברים שונים, כל אחד יודע שיש
מכונית ויש בית, כך גם חכמים כאשר הם מוסיפים איסור או סייג או מצווה,
הם מודיעים שמהתורה זה מותר רק הם מוסיפים סייג כדי שלא ניכשל באיסור
תורה, או כאשר הם מוסיפים מצווה כמו מצוות חג פורים או חג חנוכה, אז הם
מודיעים שהם הוסיפו את החג הזה מצד עצמם, וכל האיסור הוא דווקא להוסיף
איסור ולומר שזה מהתורה אז זה נחשב שהוסיפו משהו על התורה, אבל אם
מודיעים מראש שזה לא מהתורה אלא מצווה או סייג נוסף אז בזה אין איסור.
לדוגמא: מהתורה אסור לאכול בשר בהמה או חיה יחד עם חלב אבל בשר עוף עם
חלב הוא מותר ובאו חכמים וכדי שלא ניכשל באיסור תורה אז הם גם אסרו בשר
עוף עם חלב כדי שאם לא יהיה איסור של בשר עוף אז בטעות אנשים גם יגיעו
לאיסור של בשר בהמה בחלב.
שאלה: אז למה התורה לא אסרה? למה היא נתנה לחכמים אפשרות לעשות עוד
סייגים?
תשובה: התורה נתנה את הסמכות לחכמים כי הם נמצאים בכל דור ויכולים
ל"חוש את הדופק" של כל דור ודור ולפי המצב והחששות הם עושים את הסייגים
כדי שלא ניכשל.
מקור
ציווי זה בתורה שבכתב הוא בנאמר במקרא (ויקרא יח, לא) ''ושמרתם את
משמרתי'' כלומר גידרו את משמרתי. ובלשון התלמוד (יבמות כא, א): ''עשו
משמרת למשמרתי''.
דהיינו בכדי שעם ישראל לא ייכשל באיסור התורה החמור, אז התורה מצווה את
חכמים שיעשו סייג והגנה כדי שלא יגיעו לאיסורי התורה.
כמו
מה שנקרא היום "טווח ביטחון" כמו שבמחסן כלי נשק אסור אפילו לעשן
סיגריה קטנה, אפילו שכל הכלי נשק סגורים בקופסאות, וזה בכדי שלא יווצר
מצב שבטעות אולי משהו יפתח ארגז ואז... או חשש שארגז מסויים לא סגור
היטב, ולכן קובעים מראש "טווח ביטחון" בכדי לא להגיע למקרה החמור.
|
