אלוקים לא עזב – אולי ה' ברא את העולם ועזבו
שאלה: אולי ה' ברא את העולם ועזבו.
תשובה בתמצות: אלוקים לא עזב את העולם כי הוא מחייה אותו בכל רגע ורגע, גם החלקיק הכי קטן בבריאה זקוק לאנרגיה שאלוקים מזרים אליו, ומחיה אותו.
תשובה: ההשוואה בין עשייה אלוקית לעשייה אנושית יוצרת הטעיה בהשוואה בניהם.
חושבים שכמו שנגר בנה פעם כיסא כך אלוקים ברא פעם את העולם.
וכשם שהכיסא כבר אינו "זקוק" לנגר ויכול להסתדר לבד כך גם העולם אינו "זקוק" לבורא עולם ויכול להתקיים לבד.
אך הטעות היא שהנגר לא חידש משהו בזה שהוא בנה כיסא או שולחן אלא הוא החליף צורה בצורה, זאת אומרת, לקח עצים שהיו קיימים כבר, ניסר ועיבד אותם ובנה מהם כיסא.
העץ ממנו הוא בנה את הכסא היה קיים, הוא יצר יש מיש
לעומת זאת הבריאה של הבורא עולם היא יש מאָיִן ולא יש מיש, החומר והאנרגיה נוצרו ברגע אחד יש מאין.
המעשה של יש מאין מצריך "תחזוק" תמידי, מצריך הזרמה של אנרגיה וחיות בכל רגע ואם רגע אחד ה' יפסיק לתת חיות לחומר, החומר יחזור לאין, למצבו הקודם.
קח משל: נָסֶה להפעיל פנס חשמלי, הדלק אותו, אתה רואה אור שדולק בכל רגע בזכות האנרגיה שבסוללה, כאשר הסוללה נגמרת, או אפ אתה מחליט לה]סיק את "ההזרמה" של האנרגיה מהסוללה אל המנורה שבפנס, אין זרם חשמל והמנורה נכבית.
כך גם בבריאה, בכל רגע ורגע בורא עולם מזרים אנרגיה וחיות לכל חלקיק בבריאה שגורם לו להיות קיים. בלעדי רצון הבורא, החלקיק יחזור לאין, לאפס, למצב שהוא היה לפני שהבורא ברא אותו.
(לכן לומדים בתלמוד על פסוק כל הנשמה תהלל יה- שעל כל נשימה ונשימה אנחנו מודים לבורא, כי כל רגע הוא מחייה אותנו מחדש, אם היה רוצה היה הופך אותנו לאפס לאין לכלום כמו לפני הבריאה)
הדברים בנויים מדברי בעל ה"תניא" (שער הייחוד והאמונה פרק ב')
להלן הם דבריו כלשונו הוא: " והנה מכאן תשובת המינים וגילוי שורש טעותם הכופרים בהשגחה פרטית ובאותות ומופתי התורה שטועים בדמיונם הכוזב שמדמים מעשה ה' עושה שמים וארץ למעשה אנוש ותחבולותיו כי כאשר יצא לצורף כלי שוב אין הכלי צריך לידי הצורף כי אף שידיו מסולקות הימנו והולך לו בשוק הכלי קיים בתבניתו וצלמו ממש כאשר יצא מידי הצורף כך מדמים הסכלים האלו מעשה שמים וארץ.
אך טח מראות עיניהם ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו שהוא יש מיש רק שמשנה הצורה והתמונה מתמונת חתיכת כסף לתמונת כלי למעשה שמים וארץ שהוא יש מאין"
ועוד בהמשך הפרק הוא אומר: "על אחת כמה וכמה שבהסתלקות כח הבורא מן הנברא ח"ו ישוב הנברא לאין ואפס ממש אלא צריך להיות כח הפועל בנפעל תמיד להחיותו ולקיימו והן הן בחינת אותיות הדבור מעשרה מאמרות שבהם נבראו"
