למה עדיף ללמוד יהדות מבלי לקיים מאשר לא ללמוד יהדות כלל?
שאלה: תראה אין לי חשק כל כך לשמוע, אני באמצע החיים ואין לי כל כוונה להשתנות, אז אולי עדיף שלא אלמד מאשר אלמד ולא אקיים?
תשובה: אשאל אותך, תאר לך אבא שניגש לשני ילדיו ואומר להם: "ילדים חביבים מה דעתכם לצאת איתי לטיול קטן?"
עונה לו הילד הראשון: "אתה לא אבא שלי, מי אתה בכלל? אתה לא מעניין אותי, אני לא רוצה לשמוע אותך בכלל, לא רוצה שום קשר אתך".
לעומת זאת הילד השני עונה כך: "אבא, אני שומע מה שאתה אומר ואני מכבד את זה, רק שכרגע זה קשה לי".
ודאי שתשובת הילד השני יותר מתקבלת.
כל אבא יעדיף להיות בקשר עם הבן שלו אפילו שהוא כרגע לא שומע בקולו, כי כל עוד שערוצי התקשורת פתוחים, ישנה עוד אפשרות לפתֵח ולשפר את מערכת היחסים.
עצם זה שאדם לומד, זה צעד ראשון לקֶשר עם בורא עולם. ועצם יצירת הקשר, זה דבר עצום וזכות עצומה, ודרגתו של היהודי שיוצר קשר עם בוראו, היא גבוהה בהרבה מהדרגה של מי שלא רוצה ליצור קשר כלל עם בורא עולם ועם תורתו.
כך בורא עולם שמח על כל קשר שיש לו עם בניו אהוביו. כל לימוד של תורת האלוקים משמח את בורא עולם, ויתכן שבמשך הזמן הרבה דברים שנראו קשים לקיימם, פתאום יהיו קלים ליישום.
בנוסף לכך, גם לָלימוּד עצמו יש כוח רוחני להקל על הקושי, והלימוד גם נותן הסתכלות על החיים שמקילה על קיום הדברים.
ביהדות יש הרבה חכמת חיים, וגם אם כרגע אתה לא חושב לקיימה תוכל ללמוד את חכמתה וליישמה בחיים, שהרי כל אחד מאיתנו היה שמח ללמוד על החיים עצמם, כיצד לחיות באהבה עם בן הזוג, כיצד לחנך את הילדים בהצלחה, כיצד להגיע לחיי סיפוק, אושר ושלווה. והתורה עצמה מכילה בתוכה עצות ו"טיפִּים" לְחיים כאלה. יש בתורה הדרכה להנהגה נכונה ונבונה עם בן הזוג, או כיצד להצליח בחינוך ילדים, אז מדוע לא ללמוד? מדוע לפספס עצות אלו? אפשר ללמוד וליישם "טיפִּים" ועצות לְחיים מאושרים ובמשך הזמן להתקדם הלאה.
שאלה: תשמע, לא איכפת לי לשמוע, אבל אני לא מדמיין את עצמי כמו ה"שחורים" האלה. בחיים אני לא אירָאֶה ואתנהג כדתי/חרדי.
תשובה: דע לך, שתהליך ההתקדמות ביהדות נמצא תמיד בשליטתך, אתה מחליט כמה לקיים ואיך לקיים, אף אחד לא מכריח אותנו כי הבחירה תמיד בידך. נכון שישנם הרבה שממצווה אחת התקדמו לעוד מצוות, וזה מכיוון שהנשמה היהודית נמשכת באופן טבעי אל הקדוּשה, ובזכות מצווה אחת הנשמה קיבלה כוח, אור ושמחה לקיים עוד מצוות. זה לא שכל הדתיים רוצים לנסוע לים בשבת והם נמנעים בגלל התורה, אלא פשוט הרוב לא מרגישים את הקושי שמרגיש אדם חילוני, כי הם מילאו את עצמם בסיפוק רוחני שגורם סיפוק לנשמה, ומונע את ה"רעב" שמרגיש אדם ללא מה שהיהדות מציעה.
אף אחד לא יחטוף לנו מבלי שנשים לב את מה שאנו אוהבים לעשות, כי הכל בשליטה ובבחירה שלנו. אין מושג של שטיפת מוח ביהדות, היא יותר מידי אינטלגטית בשביל דברים כאלה, במקום זה היהדות מעודדת ומחנכת להוספה בחכמה וידע, ומַנְבִּיעָה מתוכה את האנשים המבריקים ביותר באנושות.
